פסק-דין בתיק ע"פ 9187/03

השופט א' ריבלין:

1.        המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ש' סירוטה, א' טל וע' בנימיני) בעבירות של מעשים מגונים בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנה - עבירות לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין); אינוס קטינה בת משפחה שגילה פחות מ- 14 שנה - עבירה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק; בעילת נערה בת משפחה שמלאו לה 14 שנה - עבירה לפי סעיף 351(ב) לחוק; אינוס ומעשה סדום בקטינה בת משפחה - עבירות לפי סעיף 351(ב) לחוק; מעשים מגונים בקטינה בת משפחה - עבירות לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק. בית המשפט המחוזי השית על המערער עונש של 8 שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי.

           המערער מלין על הרשעתו, ולחילופין - על חומרת העונש שהוטל עליו.

כתב האישום

2.        המערער, יליד שנת 1961, גרוש ואב לשלושה ילדים, עבר להתגורר בשנת 1998 בדירה שמעל לדירתה של אם המתלוננת. קשריה של המתלוננת, ילידת 27.8.85, עם המערער החלו בשנת 1999. האישום הראשון מתייחס לאירוע, שעל-פי כתב האישום התרחש בחודשי הקיץ של שנת 1998, אך במהלך המשפט תוקן המועד ליוני 1999. באותו אירוע, שכבה המתלוננת במיטתה, בביתה, והנאשם נשכב לצידה, הכניס את ידו מתחת לחולצתה וחזייתה, ליטף את חזה ולאחר מכן נגע באיבר מינה מעל לתחתוניה. המערער ביצע במתלוננת מעשים דומים בהזדמנויות שונות ורבות במהלך מספר חודשים. האישום השני מתמקד במעשי המערער במתלוננת במהלך שנת 1999, בעודה קטינה שטרם מלאו לה ארבע-עשרה שנים, לאחר שהמערער עבר להתגורר בדירתה של אם המתלוננת כבן זוגה. המערער נהג "להחדיר אצבעותיו לתוך איבר מינה של המתלוננת, הן כששכבה במיטתה והן במקרים בהם הייתה ישנה בסלון או ביחד איתו ועם אמם במיטתם המשותפת". בתאריך 12.8.99 נסעה המתלוננת ביחד עם אחיה, אמה והמערער לחופשה בכפר הנופש "אכזיב". במהלך הלילה הראשון להגעתם למקום, החדיר הנאשם את אצבעותיו לתוך איבר מינה של המתלוננת, שהתעוררה עקב כך משנתה. בליל היום שלמחרת, הציע המערער למתלוננת לטייל עמו על חוף הים. משהגיעו אל החוף, הפשיל המערער את מכנסיו ואת מכנסיה של המתלוננת והחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה, תוך שהוא מסב לה כאב. לאחר שחדל המערער ממעשיו, הבחינה המתלוננת בכתמי דם על בגדיה, והמערער הסביר לה כי זהו דם הבתולין שלה. בבוקר שלמחרת, כשאמה ואחיה של המתלוננת נעדרו, ניגש המערער אל המתלוננת ששכבה ערה במיטתה, והחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה עד שבא על סיפוקו. המערער שאל את המתלוננת אם הכאיב לה, והיא השיבה בחיוב. בהמשך שהותם בכפר הנופש, בהיותם בבריכה, החדיר המערער את איבר מינו לתוך איבר מינה של המתלוננת, על אף מחאותיה. האישום השלישי מתייחס לאירועים שונים במהלך השנים 1999 - 2000, בהם בעל המערער את המתלוננת, באותה עת קטינה שמלאו לה 14 שנים, בביתה. המעשים נעשו בהזדמנויות שונות ורבות, ובתדירות של שלוש-ארבע פעמים בשבוע, כשבחלקם הביעה המתלוננת את אי-הסכמתה למעשי המערער, ובחלקם החרישה. במסגרת אירועים אלה, אילץ המערער את המתלוננת לבצע בו מין אוראלי וביצע בה מין אוראלי הוא עצמו, חרף בקשותיה שיחדל ממעשיו. האישום הרביעי התייחס לאירוע שהתרחש במחצית השנייה של שנת 2001, במסגרתו תקף המערער את חברתה של המתלוננת, בעל את המתלוננת וביצע בה מעשה סדום.

פסק דינו של בית המשפט קמא

3.        בפסק דינו סקר בית המשפט קמא באריכות את המסכת העובדתית עליה נשען כתב האישום והתמקד בבירור שלושת הנושאים העיקריים שבמחלוקת: הראשון - כפירתו של המערער בעובדות של כתב האישום, חרף ההודאה המלאה שמסר במשטרה. השני - שאלת היותו של המערער בן-זוגה של אם המתלוננת; והשלישי - טענתו של המערער בדבר טעות בעובדה לגבי גילה של המתלוננת.

           המערער הודה הלכה למעשה במעשים המיוחסים לו עוד בחקירתו במשטרה, אם כי טען כי המעשים נעשו בהסכמתה המלאה של המתלוננת, "לבקשתה", ולאחר שמלאו לה 14 שנה. לדבריו, המעשים לא הגיעו לכדי בעילה, הוא לא היה בן זוגה של אם המתלוננת בתקופה הרלבנטית, ולכן הוא אף לא ראה במעשיו דבר עבירה.

           המעשים כולם תועדו בהרחבה ובזמן אמת ביומניה של המתלוננת, בשפת הסתרים שבחרה לעצמה בעקבות בקשתו של המערער שלא תחשוף את קשרם. בית המשפט לא הטיל ספק במהימנות היומנים בכל הנוגע לאישומים הראשון, השני והשלישי, ושם אותם נר לרגליו בגיבוש הכרעת הדין וגזר הדין. בית המשפט קמא קיבל אמנם את טענתו של המערער לפיה שגתה המתלוננת בעדותה במשטרה לגבי המועד בו החלו יחסיה עם המערער והלה עבר להתגורר בדירת אמה. בעקבות סברתה השגויה, טעתה המתלוננת גם בעדותה בדבר אורך התקופה שבמהלכה ביצע בה המערער מעשים מגונים בטרם היותה בת 14. עם זאת, קבע בית המשפט כי ברור מהודאתו של המערער במשטרה כי הוא אכן החל לבצע את המעשים המגונים במתלוננת עוד לפני הנסיעה לכפר הנופש, לאמור - בטרם מלאו לה 14 שנים. טעותה של המתלוננת בדבר הגיל בו החלו יחסיה המיניים עם המערער עוררו אצל בית המשפט תמיהה. נמצא, כי לא מן הנמנע שהמתלוננת ציינה גיל צעיר יותר כדי לעורר רגשי סלידה כלפי המערער. בית המשפט הביא בחשבון שיקוליו את העובדה כי המתלוננת רצתה להיפרע מן הנאשם והגזימה בפרטים מסוימים. עם זאת, עדותה לגבי קורותיה באישומים הראשון, השני והשלישי נמצאה מהימנה, ובית המשפט קבע כי עובדות האישומים הללו הוכחו מעל לכל ספק סביר. מן האישום הרביעי זיכה בית-המשפט קמא את המערער, מחמת היעדר חיזוק או סיוע לדברי המתלוננת.

           המערער טען כי לא היה בן-זוגה של אם המתלוננת כל עוד לא חלק עמה קורת גג אחת והתגורר בדירה שמעל דירתה. מטענה זו ניסה המערער להיבנות כדי לא להיחשב ל"בן-משפחה" של המתלוננת לצורך העבירה על סעיף 351 לחוק העונשין. בית המשפט קבע כי לעניין התיבה "בן משפחה" בסעיף 351(ה), אין דרישה למגורים משותפים על מנת להחיל את הסעיף על חבר או מאהב של האם שפוגע בבתה הקטינה. בית המשפט דחה גם את טענתו של המערער בדבר טעותו בעובדה לגבי גילה של המתלוננת, וקבע כי אם אכן לא ידע המערער את גילה של המתלוננת בעת שהחלו היחסים עמה, הרי שהיו בכך, למצער, פזיזות ועצימת עיניים: "הנאשם לא נתן הסבר כלשהו על סמך מה חשב שהמתלוננת בת 14.5. מאז שהתוודע אל אם המתלוננת, ישן בביתם, אכל מפיתם, [ו]לא ידע בת כמה המתלוננת, תלמידת בית ספר וצנומה במיוחד, היכן הטעות והיכן הכנות?".

           כנגד ההכרעה בדינו משיג המערער.

טיעוני המערער

4.        המערער מציג עצמו כקורבן, שהתפתה למתלוננת מתוחכמת וערמומית, שאספה חשבוניות, פתקים ו"ראיות" אחרות בכדי להפלילו לאחר שתם הקשר בינם. המערער כופר בהיותו בן זוגה של אם המתלוננת וטוען כי הקשר הרומנטי בינו לבין המתלוננת לא היה קשור כלל ועיקר לקשר הזוגי בינו לבין אמה של המתלוננת. הקשר עם האם, לדבריו, היה מזדמן ולא מחייב, וכלל לא התגבש לכלל זוגיות. על כן, סבור המערער, כי לא ניתן לראותו כבן משפחה של המתלוננת. עוד מצביע המערער על שקריה של המתלוננת בנוגע לאישום הרביעי, ממנו זוכה המערער לבסוף, ומדגיש את הסתירות בעדותה לגבי מועדי תחילת היחסים וקרות האירועים. המערער מציין עוד כי המערערת השתהתה במסירת העדויות - וכל זאת על מנת להשחיר את פניו. בכל הנוגע לפרטי האישום הראשון טוען המערער כי לא נגע במתלוננת לפני החופשה באכזיב, וכי אם המתלוננת היא שניסתה לפתותו באמצעות הבת. לטענתו, לא ניתן להסיק מיומנה אף לא רמז למעשים מגונים שביצע בה לפי פרטי האישום הראשון, ואין סיבה לכך שהמתלוננת, שנהגה לרשום ביומנה את קורותיה הטריוויאליות והכמוסות ביותר, לא תרשום בו רשמים מיחסיה עם המערער. בכל הנוגע לאישום השני, חוזר המערער ומעלה את הטיעון לפיו טעה טעות כנה וסבירה, וסבר כי המתלוננת היא מעל גיל 14. עוד טוען המערער כי לא קיים עם המתלוננת יחסי מין מלאים בעודם בחופשה באכזיב וכי מעולם לא הודה כי עשה כן. באשר לאישום השלישי, טוען המערער כי הקשר הרומנטי עם המתלוננת היה מתוך הסכמתה המלאה, וכי מרביתו התרחשה בעת שהמערער כלל לא היה בן זוגה של אמה של המתלוננת. המערער מכחיש כי קיים עם המתלוננת יחסי מין מלאים בתדירות של שלוש-ארבע פעמים בשבוע. את תלונתה של המתלוננת מייחס המערער לרצונה לנקום באמה, עמה נהגה לריב באופן תדיר, ובמערער, על כך שבמריבותיה עם אמה נקט בעמדת האם ולא תמך בבת.   

           המשיבה, מצידה, מצדדת בפסק דינו של בית המשפט קמא.

5.        דין הערעור להדחות. הערעור מופנה, רובו ככולו, כנגד ממצאיו העובדתיים וממצאים שבמהימנות של בית המשפט קמא. מן המפורסמות הוא כי ערכאה זו לא נוטה להתערב בממצאים אלה, ומדרך זו אין לסטות גם בענייננו.

           את הדיון בערעורו של המערער ניתן לחלק לשלושה פרקים המקבילים במהותם לאישומים הראשון, השני והשלישי. הפרק הראשון, נוגע לתקופה שקדמה לנסיעה המשותפת לכפר הנופש, במסגרתה יוחסו למערער עבירות של מעשים מגונים במתלוננת בטרם מלאו לה 14 שנה. הפרק השני נוגע לחופשה המשפחתית בכפר הנופש אכזיב, חופשה שבמהלכה ביצע המערער, לפי המיוחס לו בכתב האישום, מעשי אינוס במתלוננת, וגם זאת בטרם מלאו לה 14 שנה. הפרק השלישי יתמקד בפרק הזמן של כשנתיים, בהם התגורר המערער בבית אמה של המתלוננת, בעל את המתלוננת וביצע בה מעשי סדום. הדיון ייחתם בבחינת העונש שנגזר על המערער. 

התקופה הראשונה: המגורים בנפרד והמעשים המגונים

6.        בית המשפט קמא דן בפירוט רב במסכת יחסיו של המערער עם המתלוננת, וממצאיו נטועים בקרקע ראייתית מוצקה.

           בעדותה, מתארת המתלוננת את המעשים שביצע בה המערער באופן מהימן ואמין, תוך מתן דגש לכך שמעשים אלה נמשכו בעודה לומדת בכיתות ז' - ט', בתדירות של שלוש-ארבע פעמים בשבוע. המתלוננת מתארת מסכת ארוכה של יחסי מין שיזם עמה המערער; עתים היא סירבה ועתים קיבלה את מעשיו בשתיקה, שאותה היא מתקשה להסביר בדיעבד. דבריה, לפיהם בפעם הראשונה בה קיימה יחסים עם המערער היא סבלה מכאבים, אך לאחר מכן, במשך שנה תמימה, נענתה לו מתוך אהבתה כלפיו, כנים הם. רישומי היומן של המתלוננת היו נר לרגליו של בית המשפט קמא בהרשיעו את המערער באישומים הנ"ל: "בנוסף לרמזים על מעשים מיניים שעשה הנאשם במתלוננת לפני הנסיעה לאכזיב ולאחריה משמשים הרישומים ביומן הוכחה אוטנטית למערכת היחסים בין הנאשם לאם המתלוננת, יש בהם אזכורים אין ספור לכך שהאם עלתה לדירת הנאשם ושהנאשם יורד לדירתם. הנאשם עצמו הודה כי הקשר הרומנטי עם האם החל עוד כשהתגורר בדירתו." בית המשפט השתכנע ממהימנותם של רישומים אלה בכל הנוגע לאישומים הראשון, השני והשלישי, ולא מצאתי טעם להתערב בהתרשמותו. המתלוננת אמנם אינה מציינת ביומנה מפורשות את המעשים שביצע בה המערער, אך הסבר4 לכך, לפיו נהגה לרשום את הדברים בשפת רמזים שמובנת אך לה עצמה (לדוגמה, הרישום "יגאל העיר אותי", מורה על כך שהמערער קיים עמה יחסי מין) בעקבות בקשתו של המערער, משכנע אף הוא.